פסק-דין בתיק ב"ל 52901-01-12

1.         אלנבארי מרים (להלן: "התובעת") הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") לתשלום גמלת הבטחת הכנסה.

2.         משדחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק - "על פי סעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1980, ייחשבו כבני זוג 'לרבות איש ואשה הידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו'.

            בהתאם להחלטת מחלקת הגבייה הינך ידועה בציבור של עלי אבו צבור.

            ניתן לבדוק את זכאותך יחד עימו"; הגישה היא תביעה לבית הדין.

3.         מטעם התביעה העידה התובעת עצמה וכן אביה מר אלנבארי סאלם.

4.         מתצהיר התובעת עולות העובדות כדלקמן -

א.        התובעת פרודה מהידוע בציבור, מר עלי אבו דבור (להלן: "בן הזוג"), מיום 1/3/11.

ב.         למרות שהתובעת רשומה כידועה בציבור במחלקת הגבייה, עדיין היא אינה מנהלת משק בית משותף עם בן הזוג, וזאת מיום 1/3/11.

ג.         התובעת חיה בנפרד מבן הזוג ואף תבעה אותו למזונות בבית הדין השרעי.

ד.         התובעת ביקשה מבן הזוג להתגרש והוא איים עליה שהוא יקח את הילדים לחזקתו. בנסיבות אלה, התובעת הסכימה להמשיך לגור במקום מגוריה, וזאת על מנת שהילדים ישארו בחזקתה.

5.         בחקירתה הנגדית, טענה התובעת כי הרקע לפרידה מיום 1/3/11 היה היעדרותו של בן הזוג מהבית. התובעת נשאלה האם מצב זה בו נעדר בן הזוג מהבית, היה קיים לפני שנת 2011, והשיבה כך: "גם לפני הוא היה רחוק מהבית כבר שנה". כאשר נשאלה התובעת האם בן הזוג לא היה מגיע בכלל לבית במהלך אותה השנה, העידה התובעת: "כן. לפני ה-1/3/11 היה שנה שהוא לא התקרב לבית בכלל ואחר כך הוא חזר ונפרדנו משמעותית               ב-1/3/11."

            בהמשך נשאלה האם זה נכון שבמועד הפרידה, היינו ב-1/3/11, הייתה התובעת בהיריון, לכך השיבה: "לא ידעתי שאני בהיריון רק אחרי שנפרדנו ידעתי".

            כאשר נשאלה התובעת כיצד נכנסה להיריון אם לגרסתה שנה שלימה בן הזוג לא נכנס לביתם המשותף, העידה כך: "זה לפני תקופה היה ואחר כך... בשנת 2007 הוא עזב אותנו וחזר אלינו ב-2008" (פרוטוקול מיום 29/4/13, עמ' 7, ש' 14-24).

6.         למותר לציין כי התובעת שינתה את גרסאותיה מספר פעמים במהלך החקירה הנגדית, כאשר תחילה טענה כי בן זוגה לא הגיע כלל לביתם במהלך השנה לפני הפרידה מיום 1/3/11; וכאשר נשאלה כיצד מתיישבת טענה זו עם העובדה כי  נקלטה להיריון באותה העת, שינתה גרסתה וטענה כי בשנת 2007 בן הזוג עזב את הבית וחזר רק בשנת 2008.

            בהצהרה שהגישה התובעת לנתבע ביום 3/7/11 (נ/3), הצהירה התובעת כי בן זוגה הוא זה שגירש אותה. לעומת זאת, בתצהיר עדותה הראשית (סעיף 8), הצהירה התובעת כי היא זו שביקשה להתגרש מבן זוגה. כאשר התבקשה ליישב בין הגרסאות ולהסביר את חוסר העקביות והסתירות שבין הצהרותיה, השיבה בחקירתה הנגדית: "אני כן ביקשתי להתגרש ממנו. לא ידוע לי הדברים האלה" (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 18).

7.         משמיעת עדותה של התובעת עולה כי התובעת ממשיכה להתגורר באותו מקום בו התגוררה עם בן זוגה, בחיק משפחת בעלה, ולא שינתה גם את אורח חייה (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 15-25). עוד עולה מעדותה של התובעת כי היא משתמשת בצינור מים שמגיע ממקור משותף לכל בני המשפחה של בן הזוג (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 9-13).

8.         כאשר ביקשה ב"כ הנתבע לקבל הסבר מהתובעת מדוע בטופס התביעה מיום 12/3/11 (נ/2), כתבה התובעת כי נפרדה מבן הזוג לפני חודשיים ואילו בתצהירה טענה שנפרדה מבן הזוג בתאריך 1/3/11, השיבה התובעת "אני אמרתי להם שזה בחודש מרץ אבל נראה לי שזה טעות של מי שרשם שם הפקידה" (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 10).

9.         עוד התבקשה התובעת להבהיר כיצד מתיישבת גרסתה שאינה נמצאת כלל בקשר עם בן הזוג החל מיום 1/3/11 (סעיף 10 לתצהיר התובעת), עם העובדה שבפרוטוקול הדיון בבית הדין השרעי אשר התקיים ביום 27/6/11 (נ/10), בנוכחות התובעת ובהעדר בן הזוג, הצהירה התובעת כי היא מסרה הודעה לבן הזוג לגבי מועד הישיבה והוא הודיע לה כי הוא מסכים שבית הדין יחייב אותו לשלם את דמי המזונות עבורה ועבור שלושת ילדיהם הקטינים; וכך השיבה התובעת לשאלה הנ"ל: "אני לא רואה אותו ולא מדברת איתו בכלל" (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 13-15).

10.       לגבי כספי המזונות, התבקשה התובעת להסביר מדוע בתביעתה למזונות דרשה מזונות עבור עצמה - על סך של 500 ש"ח בחודש, ועבור כל ילד דרשה מזונות של 1,000 ש"ח לחודש, אולם בדיון שהתקיים בבית הדין השרעי, ללא נוכחותו של בן הזוג, ביקשה לחייב את בן הזוג לשלם  דמי מזונות בסכום של 200 ש"ח מידי חודש - עבור עצמה, וסך של 150 ש"ח דמי מזונות עבור כל אחד משלושת ילדיהם המשותפים, וכך השיבה: "כי ידעתי שהוא לא ישלם לי 1,000 ש"ח. ידוע לי שמשלמים רק 800 ש"ח ועל כל ילד 150 ש"ח לחודש".